פסק-דין בתיק עפ"ג 51026-01-12

המערער הורשע עפ"י הודאתו בתיק פלילי 31912-05-10 (בית משפט השלום בראשל"צ) בגרימת חבלה חמורה לחברתו דאז, כאשר בשל חשדו שהיא משוחחת עם אדם אחר, תפס בכתפיה, היכה אותה במכת אגרוף באפה ושבר את אפה. המערער לא הסתפק בהתנהגות אלימה זו, אלא עזב את המתלוננת באותו מקום כשהיא מדממת באפה והיא נזקקה לטיפול רפואי בבית החולים.

המערער נדון לחמישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, הועמד בפיקוח שירות המבחן במשך שנה, נידון לשבעה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח ששולם וחויב לשלם קנס בסכום של 1,800 ש"ח, אשר שולם בהתאם להסדר התשלומים שנקבע ע"י בית משפט קמא.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וכלפי עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל עליו.

ב"כ המערער טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא נעתר לבקשתה שלא להרשיע את המערער בשל הפגיעה הצפויה ברצונו לעסוק בראיית חשבון, רצון שאותו הביא לכלל מימוש בכך שנרשם ללימודים באוניברסיטה הפתוחה במקצוע חשבונאות. כמו כן טוענת ב"כ המערער, כי יש בהרשעתו של המערער לפגוע באופן קונקרטי ומוחשי בעתידו, ומשכך שגה בית משפט קמא כאשר נתן משקל מכריע לחומרת העבירה, שלא כפי שנהגו בתי משפט בפסקי הדין שצורפו להודעת הערעור.

באשר לעונש המאסר שהוטל על המערער, טוענת ב"כ המערער, כי בית משפט קמא לא התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, בכך שלקח אחריות על התנהגותו וחסך את עדות המתלוננת ומזמנו של בית המשפט, בכך שלא התחשב שמדובר באירוע חד פעמי ולא במסכת אירועים שהצריכו תכנון מוקדם, שכן לא מדובר בהתעללות או במכות חוזרות שהנחית המערער על המתלוננת אלא במכת אגרוף שגרמה שבר באפה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתו של המערער ועומדת על חומרת התנהגותו, אשר אינה מצדיקה לנהוג בהתאם לחריג לכלל לפי מי שנקבע כי ביצע עבירה מן הראוי שיורשע בביצועה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות שלא מתקיימות לגבי המערער. לטענתה, המערער לא התקבל ללימודי ראיית חשבון אלא כפי שאמור גם בתסקיר המשלים שהוגש ביוזמת שירות המבחן לצורך הדיון בערעור, הוא החל לימודיו להשלמת בגרויות ונרשם לקורס מבוא לחשבונאות באוניברסיטה הפתוחה.

לטענת ב"כ המשיבה, יש בהתנהגותו של המערער נושא גזר הדין, חרף הנסיבות המקלות, כדי להצדיק הטלת עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח ולא רק בעבודות שירות.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא ראה בחומרה את התנהגותו של המערער נושא פסק-הדין, ואף אנו רואים כך שכן מדובר במי שהיה חבר של המתלוננת ואשר בקנאתו לה גרם לה נזק חמור כאשר במכת אגרוף אחת שבר את אפה והותיר אותה מדממת ללא הגשת עזרה.

אף אנו סבורים כי חומרתה הברורה של התנהגות המערער אינה מאפשרת להימנע מהרשעת המערער, שכן הלכה פסוקה היא כי מי שמבצע עבירה מן הראוי שיורשע בביצועה אלא אם קיימות נסיבות חריגות הקשורות בביצוע העבירה או בפגיעת צפויה בעתידו או בפרנסתו של הנאשם.

עיון בתסקירי שירות המבחן שהיו בפני בימ"ש קמא, אשר צורפו כנספחים ו' להודעת הערעור, ובתסקיר המשלים שהוגש מבלי שנתבקש על ידי ביהמ"ש לצורך הדיון בערעור מעלה כי אין פגיעה צפויה ממשית בפרנסתו של המערער שכן המערער איננו עובד בעבודה כזו שהרשעתו תפגע בהמשך תעסוקתו בה, וגם רצונו של המערער לעסוק בעתיד בראיית חשבון איננו מצדיק לעת הזו את ביטול הרשעתו שכן מדובר בראשית הדרך בעניין זה ואין לדעת כיצד תתייחס לשכת רואי החשבון לבקשת המערער להיות מנוי על שורותיה באם ישלים את לימודי ראיית החשבון, שבהם טרם החל, ויבקש להתקבל כחבר בלשכת רואי החשבון.

עיון בפסקי הדין שצורפו להודעת הערעור ואשר בהם החליטו בתי המשפט שלא להרשיע את הנאשמים או לבטל את הרשעתם מעלה כי המקרה נושא גזר-הדין והמערער שבפנינו אינם דומים לנאשמים ולמקרים נושא אותם גזרי-דין.

כך למשל בהחלטת ביהמ"ש בת"פ 35980-09-10 (בימ"ש מחוזי מרכז) מדינת ישראל נ' רוסטובצ'ב, החליט ביהמ"ש שלא להרשיע את הנאשמת מאחר ושירות המבחן סבר כי הרשעתה עלולה להיות בעלת השלכות הרסניות על מצבה הנפשי תוך פגיעה בסיכוייה לשיקום.

גם בפסק הדין נושא ע"פ 70650/04 (בימ"ש מחוזי תל-אביב) ורולקר נ' מדינת ישראל, החליט ביהמ"ש לבטל את הרשעתו של המערער, בין השאר, כי קיים חשש מדווח לפיטוריו של המערער ממקום עבודתו והמתלוננת הצטרפה לעתירה הנרגשת של המערער להימנע מהרשעתו.

יש בכל האמור לעיל כדי להצדיק את קביעת בימ"ש קמא כי מן הראוי להרשיע את המערער בעבירה של גרימת חבלה חמורה למתלוננת שבה הואשם בכתב האישום נושא הערעור.

גם עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות לתקופה של חמישה חודשים איננו חורג ממדיניות הענישה הראויה כאשר מדובר באלימות בין קרובים, גם אם לא בין בני זוג בפועל, ואין באמור בתסקירי שירות המבחן ובתסקיר שירות המבחן המשלים שהוגש לצורך הדיון בערעור כדי להצדיק התערבות ברכיב זה של הענישה.

בית משפט קמא ציין בסעיף 12 לגזר-הדין את הנסיבות המקלות כפי שפורטו בשלושת תסקירי המבחן שהיו בפניו, לרבות גילו הצעיר של המערער, עברו הנקי, הטראומות שעבר בחייו, הודייתו וחרטתו ואת התיקון שהוכנס בכתב האישום.

גם ההליך הטיפולי שעבר המערער בהצלחה לא נעלם מעיניו של בימ"ש קמא, ולא נעלם גם מעינינו, אך אין בכל אלה כדי להצדיק הקלה בעונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על המערער שכן אלמלא אותן נסיבות מקלות מן הראוי היה להטיל עליו עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור למעט ניכוי 9 ימי מעצר מתקופת המאסר.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בפני הממונה על עבודות שירות ביום 1.4.12 בשעה 09:00 על מנת שיקבע מקום ומועד תחילת ביצוע עבודות השירות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.